bismillah

הסיפור המדהים של ההתאסלמות שלי

כשמישהו לא מזמן שאל אותי, הייתי די מופתעת. הסיבה לכך הייתה שאף פעם לא חשבתי על ההתאסלמות שלי כעל תהליך חלק, ללא נקודות מפנה. מתי בפעם הראשונה עלו אצלי ספקות לגבי הדת הקתולית? מתי בפעם הראשונה רציתי להפוך למוסלמית? כדי לענות על השאלות האלה, עלי היה להשקיע יותר מאמץ מאשר אי-פעם חשבתי. על-מנת באמת לענות עליהם, עליי לחזור בזיכרוני אל אותם אירועים שקרו בחיי מזמן, ואשר הובילו אותי בסופו של דבר לקבל את האמת שבאסלאם. אני הפכתי למוסלמית בגיל 67, ואני מודע לאללה על כך שהוא הוביל אותי אל האמת. "אלה שאללה רוצה להדריך אותם, הוא פותח את החזה שלהם אל האסלאם, ואלה שהוא רוצה שהם ימשיכו להיות רחוקים מן האמת, הוא חוסם את החזה שלהם, והנשימה שלהם כאילו שהם טיפסו על הר גבוה: כך אללה מגביר את עונשם של אללה שמסרבים להאמין" (הקוראן 6:125).

אני גדלתי בדת הקתולית הנוצרית. בבית הייתה משמעת, ואני הייתי בת בינונית מתוך שלושה ילדים. אבא שלי עבד קשה ושעות ארוכות כל יום. הוא היה נוהג לעזוב מוקדם בבוקר ולחזור הביתה מאוחר בלילה. כל זה היה בשביל שאמא שלי תוכל להישאר בבית ולגדל את שתי אחיותיי ואותי. ביום עצוב אחד אמא אמרה לנו שלאבא קרתה תאונת דרכים. כך פתאום הוא עזב אותנו וכל חיינו התהפכו. בין כל השינויים האחרים שזה הביא, אמא גם אמרה שעתה עליה לחזור לעבודה. אמא, שהייתה אחות במקצועה, הייתה עכשיו חייבת לעבוד כדי לפרנס אותנו. כך, היא מצאה עבודה בבית החולים המקומי, מה שדרש ממנה לא פעם לעבוד משמרות כפולות. לאור האחריות החדשה הזאת שנפלה עליה, היא לא הייתה יכולה יותר להשגיח עלינו הבנות. לכן, למרות שאנחנו הלכנו לבית-ספר קתולי, היה לנו חופש רב.

בגלל שהיה לי הרבה זמן פנוי, התחלתי ללכת לבתי הקפה המקומיים יחד עם חברותיי. שם אני פגשתי גבר מוסלמי נחמד, שמאוחר יותר הפך לבעלי. אמא שלי לא הייתה יודעת על כך שאני הכרתי אותו, וכשסיפרתי לה עליו ואמרתי שאני רוצה להתחתן, היא הזכירה לי שאנחנו באים מתרבויות שונות ואמרה שלאור זאת בסופו של דבר יתעוררו אצלנו בעיות. בנוסף, היא אמרה שאם בעתיד יהיו לנו ילדים, ללא ספק יתווספו גם בעיות על רקע דתי. בגיל עשרים, לא הייתי יכולה לחשוב שבנישואים שלנו יכולות להיות בעיות. הייתי כל-כך מאוהבת וכל-כך מאושרת שמישהו הולך לדאוג לי. בעלי לא היה אז דתי במיוחד, ועמוק בתוכי חשבתי שבבוא הזמן אצליח לגרום לו לקבל את הדת הקתולית. בנוגע לפער התרבותי בינינו, חשבתי שיש לי ראש פתוח, והכרת תרבות חדשה הייתה נראית לי מרגשת ומסקרנת.

במעט השנים הבאות, היה נראה שהכל הולך חלק כל-כך. היינו מאושרים ולא קרה אף פעם שהתרבויות או הדתות השונות גרמו לבעיות או אי-הבנות. אללה ברך אותנו בבן יפהפה וכמה שנים מאוחר יותר נתן לנו גם בת יפהפייה. אנחנו המשכנו בחיים שלנו ואני אף התחלתי לקחת את ילדיי איתי לכנסייה. בעלי אף פעם לא מנע ממני לבקר בכנסייה בעצמי בימי ראשון. למרות זאת, אחרי שכמה פעמים אני לקחתי את ילדיי לכנסייה, בעלי דיבר איתי על כך שהוא לא רוצה שילדנו ילכו לכנסייה. להגיד את האמת, הייתי עצובה וכעוסה. ניסיתי להתנגד ואמרתי שדת כלשהי עדיפה על חוסר דת. באמת לא יכולתי להבין מה רע יכול לקרות מזה שילדים ילכו לכנסייה. עד לרגע זה, אף פעם לא דנו בדת אפילו. בפועל, אף פעם חשבתי לעומק על כך שקיימות דתות אחרות מלבד הדת הקתולית. אני גודלתי בתור קתולית והתרגלתי לחשוב שזו הדת הנכונה. אני לא יכולה להסביר למה, אך מהיום הזה כל-כך הרבה בעיות צפו על-פני השטח, בעיות שלפני זה לא היינו שמים לב אליהן. היינו מתווכחים כל הזמן – לגבי כל דבר וכל אחד. עתה, דברים קטנים היו הופכים למשהו גדול. הדת הפכה לנושא העיקרי למחלוקת. הבדלי התרבויות הפכו למשהו גדול. התווכחנו לגבי ההורים שלנו, ומה שהכי קשה, התווכחנו לגבי החינוך שיש לתת לילדנו. כל מה שאמא שלי הזהירה אותנו לגבי, עתה התחיל להתממש.

השלווה היחידה שעוד נשארה בנישואינו, נשארה בזכות חוכמת החיים והתבונה של אבי בעלי. הוא התייחס אלי ואל בעלי תוך דאגה, כנות ואהבה רבים, ועשה את מיטב מאמציו על-מנת לשמור על נישואינו. הוא לא רק אהב את את בן והנכדים שלו, אלא גם אותי הוא בכנות אהב כאילו שהייתי בתו. הוא היה מוסלמי דתי מאוד והיה איש מאוד חכם. באותו הזמן, בגלל שאני לא הייתי חיה בסביבה מוסלמית, הכרתי את האסלאם רק דרך אבי בעלי. הוא היה לא מפספס אף תפילה, צם בחודש רמדאן, והיה גם מלא רחמים כלפי העניים. יכולתי להרגיש את הקשר שלו עם אללה. בפועל, הוא היה עד כדי כך רחני, עד שביום יום, אחרי תפילת הצהריים בחזרתו הביתה היה מביא איתו מישהו עני מהרחוב ונותן לו ארוחה. כך היה כל יום. עד למותו בגיל 95, לדברי קרובי המשפחה הוא היה ממשיך את המנהג הזה.

אבי בעלי כלל לא אהב את המריבות ביני לבין בעלי וייעץ לנו לפתור את כל הסכסוכים בינינו, לפני שילדינו ייפגעו מכך. נואשות הוא ניסה לעזור לנו למצוא פיתרון. הוא ייעץ לבנו לתת לי מרחב ולאפשר לי להישאר במסגרת הדת שלי. אך, זה כבר לו היה קשור לדת. אני הייתי מותשת ורציתי לנוח. לכן, כשביקשתי להיפרד מבעלי לתקופת-מה, הוא הסכים איתי ואמר שאולי זה הדבר הנכון לעשות במקרה שלנו. יש אמירה לפיה הלבבות מתגעגעים אחד לשני בפרידה. טוב, זה לא היה המקרה שלנו. בפועל, כתוצאה מהפרידה הזמנית עוד יותר התרחקנו אחד מהשני. לכן, אחרי הפרידה הזמנית, שנינו רצינו פרידה סופית והסכמנו על גירושין. למרות שמאוד רציתי שילדיי יגדלו איתי, היה ברור לשנינו שיהיה להם טוב יותר לחיות אצל בעלי. הוא היה הרבה יותר מבוסס ממני מבחינה כלכלית; כך, אני חזרתי לבית אמי והייתי רואה את הילדים בסופי שבוע. בעלי לשעבר היה מביא אותם לבית אמי בצהרי יום שישי ולוקח אותם בחזרה בבוקר של יום ראשון. לבי היה נקרע מרוב הכאב, וכל לילה הייתי בוכה בגללם, אך ההסדר הזה היה יותר טוב מכלום.

כל לילה לפני שהלכתי לישון, הייתי קוראת את התנ"כ והברית החדשה. כשילדיי היו אצלי, הייתי קוראת גם להם פרקים, בין אם הם הבינו או לא. אחרי שהייתי קוראת, הייתי מבקשת עזרה מישו, או מהמלאכים, או מהקדושים, או ממרים הבתולה. אבל לילה אחד לא נשאר ממי לבקש, נגמרו כל הקדושים והמתווכים. אז אמרתי: "ועכשיו נבקש מאלוהים". בני אמר: "ומי זה אלוהים?" אני אמרתי: "הוא זה שיצר אותך, יצר אותי. הוא לצדנו תמיד". הוא עדיין היה חושב על המילים האלה ולא כל-כך מבין, לכן אני הצבעתי על הצלב שלי כדי להראות לו. אמרתי: "עכשיו תגיד תודה לאלוהים". הוא הסתכל על הצלב ואמר: "אמא, מי זה?" אמרתי לו: "זה אלוהים, זה בן האלוהים". הוא ענה לי: "את אמרת לי רק לפני רגע שאלוהים הוא לנצח. אז איך זה שזה האחד הוא מת?" ואני אף פעם, אף פעם במשך החיים שלי עוד לא חשבתי על כך לפני כן. הוא שאל שוב "מאיפה האלוהים הזה בא?" אמרתי: "הוא בא מרחם מרים הבתולה. הוא אמר: "אה, אז הוא כן נולד מתישהו בעבר". אמרתי: "טוב, כן". הוא המשיך: "אל אמרת שהוא לנצח. הוא אף פעם לא מת ואף פעם לא נולד". בני, שהיה אז רק כבן שמונה, לבסוף פשוט שאלה אותי: "אמא, למה שלא תבקשי עזרה ישירות מהאלוהים?" אני הייתי מופתעת ומודאגת, ולא מרוצה מכך שהוא מעמיד בספק את האמונה שלי. אמרתי לו שכמוכן אני כמובן מבקשת מאלוהים. לא ידעתי אז שהבן הזה שלי יגדל ובכל רגע יזכיר לי על הצורך להאמין רק באלוהים האחד, האמיתי. תודה לאל.

אני התחתנתי שוב כמה שנים מאוחר יותר ועברתי לאוסטרליה, בזמן שבעלי לשעבר עבר לערב הסעודית יחד עם משפחתו. השתוקקתי לראות את ילדיי, אך קרה כך שבסופו של דבר התחתני פעם שלישית ועברתי לגור לאיטליה. שם נולדו לי עוד שלוש בנות. עדיין, בכל לילה הייתי מתפללת ומסיימת את התפילה במילים: "בשם האב, הבן ורוח הקודש. אמן". השנים עברו מהר כי הייתי עסוקה מאוד. כך, קיץ אחד הייתי עסוקה במיוחד. התכוננתי לקראת בואם של בני ובתי, והרגשתי שמחה רבה. כל-כך הרבה מחשבות עברו במוחי. האם הם יהיו שמחים לראות אותי אחרי כל השנים האלה? על מה נדבר? ביקשתי עזרה בתפילות שלי. למרבה המזל, ל הפחדים שלי התפוגגו בשדה התעופה ברגע שראיתי את הילדים שלי. עינינו נפגשו, ומיד נוצר שוב הקשר החזק, הקשר בין האם לילדיה, כאילו שעבר ממש מעט זמן מאז הפגישה האחרונה. הבן שלי היה יותר דברן מבין השניים. הוא דאג להזכיר לי שהם לא אוכלים בשר חזיר, וגם לא שותים או אוכלים משהו שמכיל אלכוהול. עניתי לו שאני זוכרת את ההיבט הזה של הדת שלהם, נוסף על כך שאני בעצמי לא אוכלת חזיר ולא שותה אלכוהול, הרגל שנשאר אצלי מאז נישואיי לאבא שלו. בנוגע לבישול עם יין, אמרתי שאני אדאג להימנע מכך בזמן שבו הם נמצאים בביתי.

היה לנו קיץ יפה מאוד ביחד. הילדים הסתדרו טוב איתי ועם האחיות שלהם, וכולם יצאו לטיולים ובילויים ביחד. הכרנו אחד את השני יותר טוב, ולא רציתי שהם יחזרו. כמובן, ידעתי שחייהם האמיתיים הם בסעודיה, ושילדיי חייבים לחזור. כששאלתי את בתי כיצד אמה החורגת מתייחסת אליה, פחדתי מאוד מהתשובה שלה. לשמחתי הרבה שמעתי שהיא מתייחסת אליה כמו לבת.

אחרי הקיץ ההוא, ילדיי ביקרו אותי ביחד עוד פעמיים. כשבני היה 21, הוא הגיע לבד והיה חי איתי במשך חצי שנה. איך שאנחנו התווכחנו בנושא הדת! אנחנו די דומים מבחינת האופי, אבל גם יש בינינו הבדלים בולטים. בזמן שלי יש דם חם, הבן שלי הרבה יותר רגוע, ומצליח לשמור על מזג קר בזמן הוויכוחים בזמן שאני לא. הניגוד הזה פועל לטובתו, לדעתי, בכך שהוא מאפשר לנו למצוא איזון כלשהו בוויכוחים. למרות ההבדלים בינינו, שנינו מאוד איכפתיים ונדיבים. מה שאני במיוחד אוהבת לגבי הבן שלי, זה זה שהוא משקיע את הנשמה בכל דבר שהוא עוסק בו. למרות שלבני יש אופי רך, יש לו גם משמעת עצמית והוא נוהג לסיים כל דבר שהוא התחיל בו. אני גם מעריכה את זה שהוא מסוגל לשמור על ראש קר במצבים מלחיצים ביותר. הוא מנסה להחזיק את עצמו בידיים עד כמה שאפשר ולא להתעסק יותר מדי בבעיה אם היא נראית לו בלתי פתירה. בזמן הזה, המשכתי להתפלל בשביל שבני יעבור לדת הקתולית. כל-כך רציתי שהוא יהפוך לכומר, כי חשבתי שהיה יוצא ממנו נואם דתי טוב. ראיתי שהוא ילד טוב, וגם יירא אדוניי. תכונות מתאימות לכומר. כשפעם אמרתי לו שהיה יוצא ממנו כומר נפלא, הוא פשוט חייך ואמר שיש יותר סיכוי לכך שאמו תהפוך למוסלמית, מאשר שהוא יהפוך לכומר קתולי.

אחרי שישה חודשים בני החליט לנסות לחיות באמריקה. הוא עבר לשם והשתקע במיאמי, פלורידה. בינתיים אני התאלמנתי ונשארתי בבית לבד יחד עם רק בת אחת בגיל ההתבגרות. בני מאוד רצה שאני אחיה איתו באמריקה, אז בסוף נכנעתי ועברתי לשם יחד עם בתי בת ה-17. אהבנו את החיים שם ובתי התחילה להתאקלם מהר מאוד. מבחינת יחסיי עם בני, שום דבר לא השתנה והמשכנו להתווכח לגבי האסלאם והקתוליות, כשכל אחד נשאר בדעה שלו. לפעמים, כשהייתה עולה סוגיית שלישיית הקודש ולא ידעתי איזו טענה להביא להגנת הדת שלי, הייתי פשוט מרימה ידיים בייאוש ועוזבת את החדר. מאוד הרגיז אותי שבני מנסה להפריך את הדת שלי.

הייתי שואלת אותו, למה הוא לא יכול להיות כמו כל המוסלמים האחרים, שמקבלים אותי כפי שאני ולא מנסים לשכנע אותי בנושא הזה. הוא ענה שהוא לא כמו האחרים, שהוא הבן שלי, שהוא אוהב אותי ורוצה שאני אלך לגן עדן. אמרתי לו שאני כן הולכת לגן עדן, כי אני אישה טובה וישרה, שלא גונבת ולא מרמה או משקרת לאנשים. בני ענה שאכן הדברים האלה חשובים בחיים האלה, אך בספר הקוראן הרבה פעמים כתוב שאללה לא סולח לאנשים את חטא הפוליתיאיזם. הקוראן אומר שהחטא היחיד שאללה לא יסלח עליו זה חטא הפוליתיאיזם, אך שהוא יכול לסלוח חטאים אחרים, לפי רצונו. הוא התחנן שאני אקרא ואלמד על האסלאם, ואף הביא ספרים שאוכל לקרוא, אך אני סירבתי. נולדתי קתולית, ואמות קתולית.

במשך עשר השנים הבאות, המשכתי לחיות לצד בני, אשתו וילדיהם. רציתי גם לנסות להיות זמן-מה לצד הבת שלי שהתגוררה בערב הסעודית. לא היה קל להשיג ויזה. בני אמר בצחוק שאילו הייתי מתאסלמת, התהליך היה הופך להרבה יותר קל, כי הייתי יכולה אז לקבל את הויזה של עומרה. אמרתי לו בקשיחות שאני לא מוסלמית. לבסוף, אחרי ניסיונות רבים ובעזרת כמה מכרים, קיבלתי ויזת מבקר והייתי יכולה לראות את בתי שהייתה עכשיו אם לשלושה ילדים. לפני שעזבתי, הבן שלי חיבק אותי חזק מאוד ואמר שהוא רוצה שאני אדע כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא רוצה גן עדן בשבילי. הוא אז אמר שלו חסר לו שום דבר בחיים, חוץ מאמא מוסלמית. הוא אמר שכל יום הוא מתפלל לאלוהים שהלב שלי יקבל את האסלאם. אמרתי לו שזה לעולם לא יקרה.

כשביקרתי את הבת שלי בערב הסעודית, התאהבתי במדינה, באנשיה ואפילו באקלים שלה. לא רציתי לעזוב אחרי שישה חודשים, אז ביקשתי הארכה. חמש פעמים ביום הייתי שומעת את האדאן, הקריאה לתפילה, ורואה את המאמינים סוגרים את חנויותיהם ועסקיהם וממהרים לתפילה.למרות שזה היה נוגע ללב, המשכתי לקרוא את הספר הקדוש שלי בבוקר ובערב ולהתפלל כל יום. אף פעם הבת שלי או המוסלמים האחרים לא ניסו לדבר איתי על הדת ולהשפיע עליי, והיה לי חופש מוחלט מבחינה דתית.

הבן שלי הגיע לערב הסעודית כדי לבקר אותי. הייתי שמחה מאוד. ברגע שבו הוא הגיע, מייד התחיל שוב לדבר איתי על אחדות האל. כעסתי מאוד ואמרתי לו שהייתי בערב הסעודית יותר משנה, ואף פעם לא ניסו אפילו לדבר איתי על הדת, בזמן שהוא, בהיותו יומיים פה, שוב התחיל עם הדיבורים האלה. שוב הוא התנצל ואמר כמה הוא רוצה שאני אתאסלם, וכשעניתי לו שלעולם לא אמיר את הדת הנוצרית שלי, הוא שאל כיצד אני יכולה להאמין במשהו כה לא הגיוני כמו שלישיית הקודש. הוא אמר לי שאני בעצמי לא לגמרי מאמינה בזה כי יש לי ספקות ושאלות בנושא. אמרתי שלא צריך שכל דבר ייראה הגיוני ומושלם, כי העיקר זה שתהיה בלב אמונה. היה נראה שהוא מקבל את הטענה הזאת, ואני התחלתי לשמוח שסופסוף אני ניצחתי בדיון בנושא הדת. אז הבן שלי ביקש שאני אספר במילים שלי את הנס שבלידתו, חייו ומותו של ישוע. שמחתי מאוד, כי זו הייתה התקדמות גדולה, אחרי כל השנים האלה. סיפרתי לו על מרים הבתולה, לידת הפלא של עיסא, מותו על הצלב בגלל החטאים שלנו, איך שאלוהים נשם את רוחו לתוך ישוע, ישוע בתור אלוהים, ישוע בתור בן האלוהים. הוא שתק כל העת שדיברתי. בני שישתוק, שלא ינסה להתווכח?! ואז הוא שאלה: "אמא, אם ישוע מת על חטאינו ביום שישי, כמו שאת אומרת, וקם תחייה שלושה ימים מאוחר יותר, ביום ראשון, אז מי שלט בעולם שלנו בשלושת הימים האלה? אמא, תסבירי לי!" אני חשבתי על השאלה הזאת אז, ולא מצאתי תשובה. אמרתי: "ישוע היה בנו של אלוהים. ישוע ואלוהים זה אחד". בני ענה: "לפרות יש עגלים; פרות קטנות. לחתולים יש גורים; חתולים קטנים. לאנשים יש ילדים; אנשים קטנים. כשלאלוהים יש בן, מהו? אלוהים קטן? אם כך, אז יש לכם שני אלים"? אז הוא שאל: "אמא, את יכולה מתישהו להפוך לאלוהים"? "איזו שאלה הזויה", אמרתי לו. "אנשים לעולם לא יכולים להיות אלוהים" (הפעם באמת התחלתי להתרגז). אז הוא שאל: "ישוע היה אדם?" אמרתי: "כן". אז הוא ענה: "לכן, הוא לעולם לא היה יכול להיות אל. הטענה לפיה אדם הפך לאלוהים היא טענה מגוחכת. זה לא הולם את אלוהים לקבל חלק מהתכונות האנושיות, כי זה אומר שהבורא נהפך לחלק מהבריאה שלו. לעומת זאת, הבריאה מהווה תוצר של עשייה אקטיבית בידי הבורא. אם הבורא היה נהפך לחלק מהבריאה, זה היה אומר שהוא יצר את עצמו, שזו טענה לא הגיונית לגמרי. על-מנת להיברא, הוא היה צריך קודם לא להתקיים, ואם הוא לא היה קיים, אז איך הוא היה יכול לברוא?! יתרה מכך, אילו הוא היה נברא, היה נובע מכך שהייתה לו התחלה, מה שמפריך את היותו נצחי. בהתאם להגדרה, בריאה דורשת בורא. כדי שדברים יתקיימו, הם צריכים בורא שיביא אותם לידי קיום. אלוהים לא צריך בורא כי אלוהים הוא הבורא. כך, יש פה ניגוד בולט. מהטענה לפיה אלוהים הפך לחלק מהבריאה שלו, נובע שהוא היה זקוק לבורא, שזוהי טענה הזויה. היא נוגדת את החלק העיקרי של האמונה, לפיו אלוהים לא נברא ולא היה זקוק לבורא, בהיותו הבורא". מפני שידעתי שאין לי מה לענות לו, אמרתי: "תן לי לחשוב על הדבר הזה".

באותו הערב, חשבתי ארוכות על הדברים שבני אמר. היה ברור לי שאני כבר לא האמנתי בכך שישוע היה בנו של אלוהים. גם לא יכולתי יותר לקבל את זה שישוע ואלוהים זה אחד. לפני שהלכתי לישון בלילה ההוא, בני אמר לי להתפלל לאלוהים ולבקש ממנו לבדו שהוא ידריך אותי אל האמת. הבטחתי לבני שאני בכנות אבקש עזרה מאלוהים. הלכתי לחדר שלי וקראתי את הספר שבני נתן לי. אחר-כך פתחתי את הקוראן הקדוש והתחלתי לקרוא. זה היה כאילו אבן נפלה מהלב שלי. הרגשתי משהו שונה. ראיתי שאסלאם זו האמת. נגד מה נאבקתי כל השנים האלה?!

בלילה ההוא התפללתי לאלוהים לבדו, לא לישוע, לא למרים, לא למלאכים, לא לקדושים ולא לרוח הקודש. פשוט בכיתי וביקשתי עזרה מאלוהים. ביקשתי שהוא ישנה את לבי במקרה ואסלאם זו הבחירה הנכונה עבורי. הלכתי לישון ובבוקר למחרת הודעתי לבני שאני מוכנה לקבל את האסלאם. הוא היה בהלם. שנינו התחלנו לבכות. קראנו לבתי ולנכדתי, ואני אמרתי את השהדה שלי (הצהרת אמונה מוסלמית, שכוללת הצהרה שאין אל מלבד אללה ושמוחמד [עליו השלום והברכות] הוא שליחו של אללה) בערבית, איטלקית ואנגלית..

أشهد أن لا إله إلاَّ الله و أشهد أن محمد رسىل الله
"ASHHADU AN LA ELAHA ILLA-LLAH WA ASHHADU ANNA MOHAMMADAN RASUL-ALLAH".
"Non c'è altro Dio al di fuori di Dio, e Mohammed è il Messaggero di Dio."
"There is no God except Allah and Muhammad (PBUH) is His Messenger and Last Prophet".

הרגשתי שנהייתי בן אדם אחר, והרגשתי שיצאתי אל האור אחרי שנות חושך. כל אלה שהכירו אותי, לא היו יכולים להאמין שאני התאסלמתי. לפעמים אני בעצמי לא הייתי יכולה להאמין, אבל ההרגשה שדת האסלאם נתנה לי הייתה תחושה של שלום ושלווה פנימית אינסופית.

אחרי שבני חזר לארה"ב, למדתי את שורת אל-פתיחה בערבית ולמדתי כיצד להתפלל בערבית. החיים שלי ממשיכים כמו שהם, רק שעכשיו אני מוסלמית. תמיד אהבתי לבקר מפגשים משפחתיים או חברתיים יחד עם הבת שלי. נהגתי ללכת לחתונות של בני המשפחה או החברים שלנו, ערבי חינה, הטבלות של תינוקות (aqiqah), וכמוכן לאסיפות כשמישהו היה נפטר. כחצי שנה אחרי שהתאסלמתי, ביקרתי באסיפה שריגשה אותי מאוד והזכירה לי שוב איזו דת יפה היא דת האסלאם. ילד קטן מת ממחלה. כשבת שלי התארגנה כדי ללכת לאסיפה, שאלתי אותה אם היא הכירה את המשפחה טוב. היא אמרה שלא. אז שאלתי אותה בשביל מה, אם כן, היא הולכת למפגש? בתי ענתה שהמשפחה נמצאת במצוקה וזו חובתה בתור מוסלמית ללכת אליהם ולהציע כל עזרה שהיא יכולה לתת. החלטתי להתלבש וללכת יחד איתה. הופתעתי מהמספר הרב של המבקרים באסיפה. כל-כך הרבה אנשים באו לתמוך במשפחה! זו הדת שגורמת לאנשים להרגיש שזו חובתם לבוא ולנחם את האבלים.

אני כבר שלוש שנים באסלאם, אלחמדו ללה. מאז אני כבר פעמיים עשיתי עומרה יחד עם בני ובתי. ביקרנו את כעבה ואת הקבר של הנביא מוחמד (עליו השלום והברכות) במדינה. לא מזמן חגגתי את יום ההולדת ה-70 שלי, אלחמדו ללה. לפעמים אני חושבת על כל הקשיים וכאבי הלב שאני גרמתי לבן שלי, אבל הוא לא נותן לי להיזכר בזה ואומר שהוא מאושר שאני נכנסתי לאסלאם דרכו. הנביא מוחמד (עליו השלום והברכות) אמר שגן העדן נמצא מתחת לרגליים של אמא. משמעות החדיס הזה היא שיש לדאוג לאמהות ולהקשיב להן. יתר על כן, אמרתי לבני פעם שאם בתי הייתה עוזרת לו במשימה הקשה ומפעילה עליי קצת לחץ, הייתי מתאסלמת יותר מהר, אך הוא הזכיר לי שאללה (ישתבח שמו) הוא הכי טוב מבין אלה שמתכננים ולכן רק הוא יכול להביא את האדם לאסלאם. "אכן זה לא שאתם יכולים להדריך את אלה שאתם אוהבים, אלא אללה הוא זה שמדריך את אלה שהוא רוצה להדריך" (הקוראן אל-קרים, 28:56).

הדבר הכי טוב שעשה בשבילי אללה (ישתבח שמו) הוא זה שאני מצאתי בעזרתו את דת האסלאם, ואינשאללה אני אהיה בג'אננה (גן עדן) יחד עם בני. אמין.

This story is also available in Arabic, English, German, French, Italian, Dutch, Protuguese, Spanish and Tagalog.

Go to www.islamicbulletin.comEnter HereHow I Embraced Islam.

top

The Islamic Bulletin
P.O. Box 410186, San Francisco, CA 94141-0186
Phone 415-552-8831
info@islamicbulletin.org